שנת תשע”ח זימנה לנו אתגרים והזדמנויות משמעותיות.

הבנות התחילו את שנת הלימודים במסגרות חדשות. כל אחת וההסתגלות שלה ואני עם ההסתגלות שלי.

לנסיעות: כי כבר אי אפשר ללכת או לחזור ברגל מהגן

לפיזורים: עד היום שלושתן היו במתחם גנים שמרוכז במקום אחד. עכשיו יש מרחק נסיעה בין גן אחד לשני, והליכה לגן השלישי. זה אומר, שיש כאן אתגר מתמטי, מנטלי ופיזיקלי של איך אמא אחת, מפזרת 3 קטנות ב 3 גנים שונים. בנתיים אנחנו עוד עובדים על לפצח את השיטה.

לשעות ולחוסר הודאות: השנה החלטנו בנוסף לכל, שהבנות גם יהיו בצהרון. עד היום הן חזרו הביתה מהגן ב 2, מידי יום הייתי מבשלת אוכל טרי, או לפחות מאלתרת משהו חדש מהאוכל של אתמול. היינו אוכלים ארוחת צהריים יחד ונמצאים באותו מרחב עד הערב.

השנה החלטנו שגם בגלל המרחק הגיאוגרפי וגם בגלל הרצון לפתח את העסק וגם לבקשת הבנות, הכי נכון לכולנו יהיה שהן תשארנה בצהרון.

מצד אחד, התפנה לנו המון זמן לעבוד. ואולי גם לנוח. מצד שני, אני חסרת ודאות מוחלטת לגבי איך עבר עליהן היום. אני בקשר טלפוני עם הגננות, והבנות משתפות חלקית על היום שעבר עליהן אבל אני, מרגישה כמו בתוך ערפל. אני לא רואה אותן עד 4, עומס ההתרחשויות בצהרון מאפיל על היום שהיה בגן וכשהן חוזרות הביתה הן בהתרגשות שלא תמיד יוצאת להן חיובית.

בקיצור…כולנו מסתגלים להתחלות חדשות ולחוסר ודאות ובעיקר מתאמנים על שריר הגמישות וההסתגלות.

דבר אחד בכל זאת לא השתנה וזה הצורך שלי לבשל צהריים מידי יום. בכל זאת יש פה שני מבוגרים עובדים ורעבים.
והתנאי נשאר אותו תנאי כתמיד- זה חייב להיות פשוט, זריז וטעים.

אז השבוע, במסגרת ה “יש לי רבע שעה להכין ארוחת צהריים” הכנתי המבורגר מתובל.

תיכף יהיה פה מתכון של ההמבורגר על הגריל גז. בבקשה מחיאות כפיים. כי זו פעם שנייה או שלישית שאני ממנגלת לבד בעצמי ודי בהצלחה יש לומר.

אבל רגע קודם, אני רוצה לשתף אתכם בהתרגשות הנוספת שלי לקראת ראש השנה…
מידי שנה אנחנו מוציאים אריזות שי לחג. כל שנה היינו עומדים במשך שעות, חותכים בסיסים מקרטון, עוטפים אותם בנייר כסוף, חותכים צלופנים וסרטים, ממלאים צנצנות בתבלינים, מסדרים, עוטפים, קושרים וכך יוצרים מתנה ועוד מתנה.

אחרי פסח האחרון הודעתי לניסים שאנחנו חייבים למצוא דרך לייעל את העבודה. אנחנו חייבים לעבוד יעיל יותר ופשוט יותר.
אני רוצה שכמו בבישול שלי, גם בעסק שלי, הדברים יהיו גם פשוטים, גם קלים וגם איכותיים. וזה אפשרי שהכל יהיה גם וגם וגם.

לקח לי זמן להתגבש לרעיון איך אני רוצה שהמתנה תראה. יום אחד פשוט הבנתי שמה שאני רוצה זה שאנשים יקבלו קופסה, יפתחו אותה וכל עושר הצבעים והטעמים יציף אותם.

ממש ראיתי בעיני רוחי איך הקופסה מגיעה, איך מי שמקבל אותה פותח את הסרט, פותח את המכסה ואיך פניו מתמלאות אושר וריגוש. איך הוא מוציא את קופסאות התבלינים, מריח, ממשש ומייד ניגש למטבח כי הוא חייב לבשל.

משם הדרך הייתה כבר קצרה. המעצבת הגרפית שלנו יצרה את הויז’ואל, ערכנו, תיקנו, קיבלנו מודל, תיקנו שוב, דייקנו וביום שהיא הגיעה לכאן, ממש התרגשתי. היא כל כך יפה קופסת המתנה שלנו, היא כל כך מיוחדת בעיני.

מרגש אותי לראות את התהליך שעברנו. אני רואה תמונות של המתנות הראשונות שהוצאנו לפני 3 שנים ואני מסתכלת על הקופסה החדשה שעוד רגע תתמלא בתבלינים שהוזמנו ותשלח אל מישהו הביתה ואני מבינה שעברנו דרך משמעותית של יצירה והגשמה.

זה לא תמיד קל. זה לא תמיד כזה מרגש. יש ימים מאתגרים. יש ימים שאני תוהה אם בחרתי את העסק הנכון. אם הבחירה להיות עצמאית נכונה. יש ימים שהשילוב של עסק עצמאי מצליח והורות מיטבית, נראה בלתי אפשרי..

אבל אז מגיעה הזמנה לאתר, של מארז מתנה מפנק ואני מכינה את הקופסה ושמה בתוכה את התבלינים וקושרת את הסרט ומניחה בחבילה, ושמה עליה מדבקת “שביר” ומוסרת אותה לשליח ומבקשת עשר פעמים שישימו לב…
ואחרי יומיים אני מקבלת הודעה שהמשלוח הגיע. וכמה המתנה יפה. וכמה היה מרגש לקבל אותה.

ואז אני יודעת. שבחרנו נכון. בעסק. בעצמאות. בהורות. בחיים האלה שמלאים בטעמים ובצבעים….

יש לנו דף שלם עם מארזי מתנה מיוחדים לחגים. כדאי להיכנס וכבר להזמין כי החג עוד רגע כאן.

ובינתיים. לכל המבוגרים שרוצים לאכול צהריים זריז וטעים, לכל האימהות שמתלבטות כל יום מחדש מה להכין היום לילדים, זה בשבילכם.