כשצלעות טלה פוגשות כוסמת ירוקה. פגישה מפתיעה!
חגים וארוחות חגיגיות, הן הזדמנות לתבשילים מיוחדים, כאלה שאנחנו לא מכינים ביום יום.
מצד שני, התבשיל הזה הוא כל כך ארוחה שלמה בסיר אחד, שבעצם, למה לא להכניס אותו לתפריט השבועי על בסיס קבוע?
יש בתבשיל הזה שני דברים ששווה להתעכב עליהם.
האחד: צלעות טלה (או כבש) בבישול ארוך.
בדר”כ את הצלעות אני קונה אצל הקצב ביום שלא הספקתי להכין שום דבר מראש, ואני רוצה משהו זריז שאפשר לצרוב כמה דקות על הגריל או על מחבת/פלנצ’ה.
אז מה פתאום בישול ארוך? דווקא כן.
הן שומניות מספיק כדי להישאר עסיסיות גם אחרי 3-4 שעות בתנור ובשל צורתן ואופן סידורן במחבת (או תבנית) אפשר גם פשוט לשלוף אותן ולאכול אותן בנפרד ולא כחלק מהתבשיל כולו.
השני: כוסמת ירוקה.
כוסמת אינה דגן, היא בכלל גרעין של פרי (כלומר אגוז). היא עשירה במינראלים וחלבונים ויש שמייחסים לה מיני תכונות בריאותיות.
אני פחות אוהבת להעמיס הבטחות שווא בריאותיות על רכיב מזון כזה או אחר. פשוט כי אני חושבת שהבריאות שלנו מורכבת מהרבה יותר מאשר משתנה אחד.
זה לא שאם תוכלו רק או יותר כוסמת, תהיו בריאים יותר, אבל אין ספק שאם כוסמת תהפוך להיות רכיב בתזונה שלכם, במקום לחם/פסטה/פיצה/בורקס, אתם בהחלט תרוויחו מזה. באופן טבעי.
בחזרה לכוסמת, היא מגיעה בשני מצבים: ירוקה או חומה. החומה היא בעצם אותה כוסמת, רק שעברה תהליך של קלייה.
מה טעים יותר? זה עניין אישי. יש שיגידו שכוסמת בכל מצב צבירה, לא טעימה להם.
יש כאלה שיגידו שהירוקה עדיפה כי אין בה טעם וריח שמתלווים לחומה.
לאלה הראשונים אני אגיד שאחרי שתנסו את התבשיל הזה, יש סיכוי, כלשהו שאתם תתייחסו אחרת לכוסמת.
מה עוד אפשר לעשות עם כוסמת ירוקה?
חוץ מתבשילים ארוכים או קצרים יותר (סטייל אורז או קינואה), אפשר להשרות אותה במים למשך כמה שעות, ואז לטחון אותה בבלנדר עם המים ומתקבלת עיסה שבשילוב עם קצת מלח, מעט שמן זית, אפשר להכין ממנה קרפים או אפילו לחם ומאפים.
עוד דבר חשוב לדעת שכוסמת זה *לא* כוסמין אז אל תתבלבלו. כוסמין זהו דגן עתיק שתכולת הגלוטן בו מאד נמוכה אבל עדיין, הוא מכיל גלוטן.
תבלינים: אני בחרתי 2 תערובות כאן. האפשרויות הן באמת אינסופיות ויכולות להשתנות בהתאם לטעמים שאתם אוהבים.
לחלק של צליית הירקות והצלעות השתמשתי בתערובת ברביקיו שיש בה כבר שילוב של מלח, שום, פלפל שחור ועוד תוספות קראנצ’יות מעניינות של זרעי כוסברה וקימל.
אפשר להשתמש כאן בטוסקנה, או בספייסי עדנה, או פשוט במלח מתובל
לשלב הבישול השתמשתי במתוקה של איילת. יש משהו מרתק בשילוב הטעמים שלה. אבל אפשר בהחלט להשתמש בראס אל חנות או בהרט ואפשר גם לשים כאן את הקציצות של ניסים או בכלל ללכת לכיוון לגמרי אחר: פילדלפיה או קייג’ון. ואפשר ממש לצאת מהקופסא ולתבל עם תערובת שווארמה.
האם שני חלקי המתכון נחוצים או שאפשר לעשות הכל בסיר אחד? אפשר. לטגן במחבת שמתאים גם לתנור, את הירקות בנפרד, הצלעות בנפרד ואז לחבר הכל יחד. זה פשוט יכול לקחת יותר זמן ולעשות יותר לכלוך מאשר לצלות בתנור.
בכל מקרה אל תוותרו על שלב הצלייה כי הוא מעמיק את הטעמים ומוסיף להם טאצ’ שלא קיים בבישול בלבד.
סיר או תבנית? זה לא באמת משנה כי במילא מסדרים הכל יחד בשכבות. אני באופן אישי מעדיפה את הסוטאז’ של לה קרוזה מהסיבה הפשוטה שגם למכסה שלו (הכבד כי הוא מברזל יצוק) יש תפקיד חשוב בתהליך הבישול, בפיזור החום, בשמירה על עסיסיות המנה. אם אני צריכה להעדיף זה כמובן יהיה סוטאז’ עם מכסה מברזל יצוק אבל גם תבנית רגילה או סיר שמתאים לתנור יתאימו כאן.
אז אם יש לכם ארוחה חגיגית או שאתם פשוט רוצים מנה שהיא ארוחה שלמה בסיר. המתכון הזה הוא בדיוק בשבילכם.
ואם כבר ארוחות בסיר אחד אז אתם בטח תרצו להכיר את העוף בחלב קוקוס, עוף עם בטטות בחוויאג’ ודבש ואת הסינייה דג או קבב